איך מגיעים מגב אל גב ? בחתירה כמובן.
אני מתחיל בהתנצלות. יש לי זיכרון גרוע. בעצם גרוע מאד. אני לא זוכר שמות, תאריכים וגם בהקשרים וקשרים
משפחתיים אני לא מציאה גדולה. הסיבה שאני פותח בזה היא כדי שיובן ואולי אף ייסלח
שאיני יכול להביא את ההסברים המפורטים שקיבלנו מאלדד או מגלעד כלשונם ואפילו לא
כתמציתם. זה פשוט נמחק לי מהמוח בערך 2 דקות לאחר השמיעה. מין נכות שכזאת. אני
מוצא את עצמי מראיין אנשים תוך כדי הטיול על עיסוקם ועל דברים אחרים, ובן/בת שיחי
מזכירים לי ששיחה כזאת כבר נערכה בעבר, ומצופה ממני שאזכור לפחות חלק מהתוכן.
צודקים ואני מתבייש. מקווה שבדברים אחרים
אפצה אותכם על זכרוני הקצר.
ולטיול : חבורת ירושלים והסביבה מגיעה למסמיה, כנהוג בטיולי דרום, וחוברת
לחוברת, כלומר לאוטובוס עם אלדד, דני הנהג ומקס החובש בדרכים, ואיתן שמחלק את
חוברת הידיעון של טיולי השנה הבאה וכמובן לכל החבורה המופלאה והחייכנית שבאה מתל
אביב כדי לקפץ יחדיו בין הגבים. יופי.
סימנים של יום חם למדי באויר, כצפוי וכמוזהר ע"י שרון במיילים
("נא להביא מספיק מים"), עצירה בדימונה לקפה והתרעננות, ויאללה למישור
ימין. עוצרים בצד הנכון של הכביש (דרום)
ליד חניון הלילה ומתחילים בתנועה לעבר נחל ימין וגבי ימין. בתחילה וגם בדרך אלדד נותן הקדמה גיאוגרפית,
הסבר על אורגניזמים מאובנים שנשארו כאן מתקופות רחוקות של היסטוריה גאולוגית,
וגולשים על השביל הירוק דרומה אל תוך הנחל ואל גבי ימין המובטחים.
יש מים בגבים, והוותיקים מעידים שבפעם הקודמת
שהיו כאן, היו מים רבים גם בעוד מקומות באתר זה ממש. (ולאישוש הטענה, נשלח קטע של יוטיוב ע"י אראלה יואל וע"י איתן, להלן "הותיקים").
הבלון שדואג שלא נתנכל לתעשיית הטקסטיל הישראלית, מלווה אותנו מלמעלה
לאורך כל הדרך, וזה מוביל את אלדד לסקור את ההיסטוריה של אלה שנחשדו בעבר (בטעות) כמתנכלים,
מה שגרם להפלות מטוסים ושאר תקריות טרגיות, לא עלינו.
ממשיכים בנחל, כיוון כללי דרומה, ויורדים את מעלה ימין המרשים. העובדה שאנו יורדים אותו, מאפשרת לנו להנות
ממלוא יופיו של המקום.
סופה של הירידה מבשר על התחברות לנחל חתירה שכיוונו צפון מערב – דרום מזרח,
ואנחנו פונים בו ימינה, כלומר מערבה. זו
גם ההתחברות לשביל ישראל, ומכאן אנו מבחינים בסימני השביל הנ"ל הקורצים לנו
בכחול-לבן-כתום.
מתפתלים עם הנחל פעם ופעמיים, עוד מנוחה בצילו של חריץ סלע (החלק של ה"גג" נקרא "צניר", מזכיר לי איתן), אלדד מספר את סיפורו של מעלה פלמ"ח, סיפור מסעה של
פלוגה ג', ובתוכה חביבה רייק הצנחנית שהתעקשה לעשות את המסע למרות רגליה הפצועות,
סיפור פריצת הדרך מתוך הוואדי אל מחוצה לו דרך מדרגת הסלע, והפגישה עם הבדואים שלא
האמינו שזה אפשרי.
מגיעים למעלה פלמ"ח המדובר, שמאובזר, שלא כאז, בסולם ברזל, ידיות
וכבלי פלדה, המקלים את מלאכת הטיפוס ומצמצמים את הסיכון שבו. השבח והתודה למתקינים.
מחכים בצל למתנשפים האחרונים, וקדימה, לעין ירקעם שאינה רחוקה כבר
מכאן. מגיעים. אלדד משגיח שלא נפקשש את
הירידה לכיוון הגב/מעיין.
כולם מגיעים
ונהנים מיפי המקום. כמונו גם משפחה עם ילדים שמבקרים פה, זוגות צעירים, ושני
שביליסטים שפרשו את כילותיהם בצילו של היכל הסלע, מפצחים גרעינים וממתינים לחבריהם
שאמורים להצטרף אליהם מתישהו.
המים (ואולי
שיירי האוכל שמשאירים המטיילים ?) מושכים לפה גם ציפורים שונות, מטריסטרמיות עזות
מצח ומקור, דרך זנבנים ואפילו ורדית סיני פגשנו כאן. האוטובוס כבר עומד בחניה ואת
המטרים האחרונים אליו עושים בקלילות.
 |
| טריסטרמית צילום : אמה קבקוב |
 |
| ורדית סיני צילמה אמה קבקוב |
סיימנו מוקדם אז יש זמן לעוד גיחה אל תוך המכתש הגדול כדי לבקר את
"גזעי העצים" שמונחים שם, לא רחוק מהכביש.
 |
| "גזעי העצים" צילמה אראלה יואל |
הסבר מפי אלדד על התופעה, ויאללה הביתה.
כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן ,
התמונות שצילמה אראלה נמצאות כאן , תודה אראלה.
התמונות שצילמה אמה כאן תודה אמה.
התמונות שצילם איתן נמצאות כאן .
איתן גם הגדיל לעשות הפעם ושלח מסלול ג'י.פי.אסי גוגלארת'י עם תמונות,
משו משו :
תודה איתן, גם על הליווי,
תודה לכם ולהתראות,
אבי
