יום שבת, 5 במאי 2012


איך מגיעים מגב אל גב ? בחתירה כמובן.


אני מתחיל בהתנצלות. יש לי זיכרון גרוע. בעצם גרוע מאד.  אני לא זוכר שמות, תאריכים וגם בהקשרים וקשרים משפחתיים אני לא מציאה גדולה. הסיבה שאני פותח בזה היא כדי שיובן ואולי אף ייסלח שאיני יכול להביא את ההסברים המפורטים שקיבלנו מאלדד או מגלעד כלשונם ואפילו לא כתמציתם. זה פשוט נמחק לי מהמוח בערך 2 דקות לאחר השמיעה. מין נכות שכזאת. אני מוצא את עצמי מראיין אנשים תוך כדי הטיול על עיסוקם ועל דברים אחרים, ובן/בת שיחי מזכירים לי ששיחה כזאת כבר נערכה בעבר, ומצופה ממני שאזכור לפחות חלק מהתוכן. צודקים ואני מתבייש.   מקווה שבדברים אחרים אפצה אותכם על זכרוני הקצר.
ולטיול : חבורת ירושלים והסביבה מגיעה למסמיה, כנהוג בטיולי דרום, וחוברת לחוברת, כלומר לאוטובוס עם אלדד, דני הנהג ומקס החובש בדרכים, ואיתן שמחלק את חוברת הידיעון של טיולי השנה הבאה וכמובן לכל החבורה המופלאה והחייכנית שבאה מתל אביב כדי לקפץ יחדיו בין הגבים.  יופי.

סימנים של יום חם למדי באויר, כצפוי וכמוזהר ע"י שרון במיילים ("נא להביא מספיק מים"), עצירה בדימונה לקפה והתרעננות, ויאללה למישור ימין.    עוצרים בצד הנכון של הכביש (דרום) ליד חניון הלילה ומתחילים בתנועה לעבר נחל ימין וגבי ימין.  בתחילה וגם בדרך אלדד נותן הקדמה גיאוגרפית, הסבר על אורגניזמים מאובנים שנשארו כאן מתקופות רחוקות של היסטוריה גאולוגית, וגולשים על השביל הירוק דרומה אל תוך הנחל ואל גבי ימין המובטחים. 

  יש מים בגבים, והוותיקים מעידים שבפעם הקודמת שהיו כאן, היו מים רבים גם בעוד מקומות באתר זה ממש. (ולאישוש הטענה, נשלח קטע של יוטיוב ע"י אראלה יואל וע"י איתן, להלן "הותיקים").
הבלון שדואג שלא נתנכל לתעשיית הטקסטיל הישראלית, מלווה אותנו מלמעלה לאורך כל הדרך, וזה מוביל את אלדד לסקור את ההיסטוריה של אלה שנחשדו בעבר (בטעות) כמתנכלים, מה שגרם להפלות מטוסים ושאר תקריות טרגיות, לא עלינו.
ממשיכים בנחל, כיוון כללי דרומה, ויורדים את מעלה ימין המרשים.  העובדה שאנו יורדים אותו, מאפשרת לנו להנות ממלוא יופיו של המקום.

סופה של הירידה מבשר על התחברות לנחל חתירה שכיוונו צפון מערב – דרום מזרח, ואנחנו פונים בו ימינה, כלומר מערבה.    זו גם ההתחברות לשביל ישראל, ומכאן אנו מבחינים בסימני השביל הנ"ל הקורצים לנו בכחול-לבן-כתום.

מתפתלים עם הנחל פעם ופעמיים, עוד מנוחה בצילו של חריץ סלע (החלק של ה"גג" נקרא "צניר", מזכיר לי איתן), אלדד מספר את סיפורו של מעלה פלמ"ח, סיפור מסעה של פלוגה ג', ובתוכה חביבה רייק הצנחנית שהתעקשה לעשות את המסע למרות רגליה הפצועות, סיפור פריצת הדרך מתוך הוואדי אל מחוצה לו דרך מדרגת הסלע, והפגישה עם הבדואים שלא האמינו שזה אפשרי.

מגיעים למעלה פלמ"ח המדובר, שמאובזר, שלא כאז, בסולם ברזל, ידיות וכבלי פלדה, המקלים את מלאכת הטיפוס ומצמצמים את הסיכון שבו. השבח והתודה למתקינים.

מחכים בצל למתנשפים האחרונים, וקדימה, לעין ירקעם שאינה רחוקה כבר מכאן.  מגיעים. אלדד משגיח שלא נפקשש את הירידה לכיוון הגב/מעיין.  

  כולם מגיעים ונהנים מיפי המקום. כמונו גם משפחה עם ילדים שמבקרים פה, זוגות צעירים, ושני שביליסטים שפרשו את כילותיהם בצילו של היכל הסלע, מפצחים גרעינים וממתינים לחבריהם שאמורים להצטרף אליהם מתישהו. 

המים (ואולי שיירי האוכל שמשאירים המטיילים ?) מושכים לפה גם ציפורים שונות, מטריסטרמיות עזות מצח ומקור, דרך זנבנים ואפילו ורדית סיני פגשנו כאן. האוטובוס כבר עומד בחניה ואת המטרים האחרונים אליו עושים בקלילות.
טריסטרמית               צילום : אמה קבקוב
ורדית סיני                     צילמה אמה קבקוב

סיימנו מוקדם אז יש זמן לעוד גיחה אל תוך המכתש הגדול כדי לבקר את "גזעי העצים" שמונחים שם, לא רחוק מהכביש.  
"גזעי העצים"         צילמה אראלה יואל

הסבר מפי אלדד על התופעה, ויאללה הביתה.

כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן ,

התמונות שצילמה אראלה נמצאות כאן ,   תודה אראלה.

התמונות שצילמה אמה כאן  תודה אמה.

התמונות שצילם איתן נמצאות כאן .

איתן גם הגדיל לעשות הפעם ושלח מסלול ג'י.פי.אסי גוגלארת'י עם תמונות, משו משו :  


תודה איתן, גם על הליווי,

תודה לכם ולהתראות,

אבי

  

יום שבת, 10 במרץ 2012

מערת נטיפים אפלולית, הוטה מסתורית, מעיין שהשאיר חותם ונחל שלא הכזיב


בצידי הדרך 2 טיול 4, הר פקיעין, עין חותם, נחל כזיב

 לכל מי ששכח אז אנחנו בפורים. ליתר דיוק שושן פורים, ואיתן עושה כבוד לירושלמים שמפגרים בכל-עניין-שהוא וגם בעניין החגים. חן-חן איתן !   ארקדי הנהג וסרג'יו החובש/מאבטח, ויאללה לדרך.  קצת חריקות עם חבר'ה שמחמיצים את האוטובוס, אבל בסוף כולם מגיעים והכל מסתדר. משפחת בן-צבי בהרכב מלא מצטרפת באור עקיבא, חנייה סטנדרטית לקפה וסידורים באלונים וממשיכים צפונה.  מתפעלים לראות את המחלף החדש והמדוגם בצומת המוביל וחוצים את גוש שגב בדרך לפקיעין.  מגיעים ומתארגנים להליכה.

עדיין לא חם כל כך כפי שהבטיחו החזאים, אבל יש סימנים שזה יקרה בהמשך היום : שמים בהירים והאויר לא ממש זז.   מתחילים לטפס מזרחה בערוץ הואדי לכיוון הר פקיעין, הדרך עדיין קצת בוצית וסימנים של מים בחלקים הסלעיים של הערוץ.

עצירה ראשונה משלבת היכרות עם חיפושית שחרחרה עם בטן ארוכה, רפואנית, כך שמה דומני, סקירה היסטורית ראשונית על הישוב פקיעין שבו שוכנים בשלווה יחסית, אלה בצד אלה, בני ארבע הדתות, נוצרים, מוסלמים, יהודים ודרוזים, וטעימה מהמיתוסים ומהאגדות המלווים את פקיעין ואת קדושיה.

ממשיכים במעלה הר פקיעין, הדרך שבחלקה סלולה ובחלקה בוצית, מתפתלת בינות מטעי זיתים שנראים מגודרים ומטופחים.

עצירה נוספת והורדת תרמילים, ואנו יוצאים אל תוך הסבך בכיוון מערת הנטיפים המובטחת וההוטה המסתורית.

"לשתות מים ולקחת פנסים" מורה גלעד, ואנו מצייתים.

מפלסים את דרכנו למערה ומגיעים עדיה, יש שנכנסים ויש שמוותרים, מי מרתיעתו ממקומות סגורים ומי מחמת העובדה שהירידה כרוכה בהתפלשות מסויימת בבוץ.

המערה עצמה נחמדה אם כי לא גדולה במיוחד, הנטיפים והזקיפים לא רבים. בישראל כמו בישראל, העניין די קטן ולא מרשים כמו בבית שמש או במערות נטיפים שראיתי בצרפת או בארה"ב. גם כן אין תאורה ושבילים, אבל זה אולי דווקא יתרון.


מכאן מתחיל מבצע אקספלורציה אמיתי :  חיפוש הסימון האדום המוביל להוטה. חבורת חלוצים יוצאת ומגששת אחר הסימונים המטושטשים בלב הסבך, ואנו אחריהם.  החיפוש-גישוש מסתיים בסופו של דבר בהצלחה, ואנו עומדים על שפתה של ההוטה האמורה.

"פירוש המילה "הוטה" בערבית היא לוויתן והן נקראות כך מכיוון שהבקע באדמה דומה ללוע של לוויתן.
ההוטה נוצרת כאשר מי גשמים מחלחלים דרך סלע הגיר וממיסים חלל ההולך וגדל עד להיווצרות מערה. בשלב מסוים התקרה קורסת ונוצר הפתח. בארץ קיימים הוטות בעיקר באזור הר מירון." (כך לפי דר' מאיר ברק, המחלקה לביולוגיה מבנית, מכון ויצמן למדע).

גלעד מתעכב על תהליך היווצרות ההוטה, סוקר את ההוטות הנמצאות באיזור, הסיפורים שקשורים בגילויין וסיפורים הקשורים בהן (חיילים תורכיים שנזרקו לתוכן, משלחות גילוי מערות שירדו לחקור את עומקן וכיו"ב) ואנחנו יוצאים בדרך חזרה למערום התרמילים ולסרג'יו שנשאר לשמור עליו יחד עם החלק הנשי של משפחת בן צבי.


מכאן ממשיכים בכיוון כללי צפון, לכיוון נחל כזיב, ובדרך עוצרים לארוחת צהריים לאורה של השמש החמימה.


עם בטן מלאה וזחיחות מסויימת הנלווית מטבע הדברים למצב שכזה, אנו מתחילים לגלוש צפונה לכיוון נחל כזיב, עוברים בחירבת חותם, חוצים טרסות המעידות על חקלאות רבת שנים באיזור ומגיעים לעין חותם הנמצא סמוך לאפיקו של הכזיב דנן ושאינו מכזיב כלל וכלל בשפע המים הזורמים בו בימים אלה.



אין ספק שעין חותם היא אחת מפינות החמד הבולטות באיזור, עם כמה נקודות נביעה הזורמות אל תוך בריכות מלבניות, והכל ירוק ונחמד ומשובב, אלא שאת השמחה למראה פינת החמד משביתה במעט כמות האשפה הפזורה במקום, אות לפיקניקים של בני הסביבה שאינם טורחים לנקות אחריהם יתר על המידה.   אלא שלא אלמנים בני ישראל, ישמעאל ונבי שועייב : גלעד שצפה את הרע מבעוד מועד מחלק שקיות פלסטיק לכל דורש, והחבורה מסתערת על תפזורת הזבל ומנקה ככל שניתן. נו, נזדמנה לידינו מצווה, יופי.



ממשיכים מכאן צפונה ואח"כ מערבה באפיקו של נחל כזיב, שכאמור זורם בעוז, עוצרים לכמה דקות בעין זבול (מקור השם קשור לנבי סבלאן, מקדושי הדרוזים, הוא זבולון בן יעקב לפי גירסת מקורותינו) ומחכימים מפי גלעד בעוד פרטים מהמסורת הדרוזית, היסטוריה ומיתוס. 



                                                               
הדרך עד לנקודת הסיום צמודה לאפיק הנחל הזורם מערבה ואח"כ צפונה, השמש כבר מתחילה להנמיך והאויר שהיה נעים כל היום מתחיל להצטנן. הפרות הרועות לאורך הנחל, צופות בנו באדישות שיש בה קורטוב, כך נדמה לי, של תמיהה והרמת גבה. האוטובוס וארקדי מחכים לנו למרגלות המושב אלקוש, צמוד לגשר הישן.   כוס תה מהתרמוס, עוגיות, תמרים ואגוזים, ויאללה, הביתה.


תודה לאיתן מלוונו הנאמן, לגלעד, לארקדי הנהג ולסרג'יו המאבטחובש.

תודה לכם על החברה הנעימה.

כל התמונות שצילמתי נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/avial111/24#
כל התמונות שצילמה אראלה יואל נמצאות ב- https://picasaweb.google.com/avial111/2402#

תודה אראלה.

כל התמונות שצילמה אמה קבקוב נמצאות ב- https://picasaweb.google.com/avial111/2403#
תודה אמה.
סרט הוידאו שצילם איתן נמצא ב- http://www.youtube.com/watch?v=bYyVcETdZb8
תודה איתן.
להתראות !



אבי

יום שבת, 4 בפברואר 2012

היה ירוק, היה בוץ, היה שווה. ממצפה אלות לאוּם ג'וּני

יורדים לראות כלניות ליד מנחת מגידו

סוף סוף יום נאה אחרי כמה ימים רצופים של חורף אמיתי.  עוד לא ממש חם, אבל השמש זורחת, האויר צלול והאדמה רטובה, מה שמבטיח עתיד קצת בוצי להיום.
כלנית עם קורי שינה

עדיין בלי גלעד אבל כבר עם איתן, המבוגר האחראי, ויפתח החובש, עוצרים לביקור בחלקת הכלניות הצמודה לנמל התעופה הבינלאומי של מגידו, קצת ערפל ושפע של כלניות מהמשפחה הסגולה והלבנה, מהווים פתיחה נחמדה ליום הצפוי לנו.  עוד עצירה בפונדק הדרכים המצ'וקמק של בית השיטה, קפה, שרותים ויאללה, צפונה, אל מנחמיה ודרכה אל תחילת המסלול, יער לוי אשכול אשר למרגלות מצפה אלות.
תדריך ביער לוי אשכול, תחילת מסלול

מתחילים לטפס מערבה, כשבדרך מתעכבים כדי להציץ בדובון הקורים השורץ כאן במושבות גדולות, להתוודע אל המרווה הריחנית שעפצים תלויים עליה כמעין אגוזים, לפגוש את הכלך שצומח כאן בהמוניו יחד עם כלניות, אדומות הפעם, שגם הן מצויות כאן בשפע מרשים.
דובוני קורים עסוקים
כלך

גלעד, בן דגניה במקור, מרחיב  את היריעה אודות ההתיישבות הקיבוצית באיזור ובכלל, ראשיתה והמשכה, ומתעכב גם בעניינים גיאוגרפיים וגיאולוגיים, איך לא.

מרווה ריחנית ועפציה, זוכים לכבוד הראוי

עוברים בעין אום זע'ת, מעיין שנובע מתוך צינור ברזל אל תוך אמבטיה, סטייל אמיתי.
עין אום זע'ת והאמבטיה

 ממשיכים במעלה ההר לכיוון מצפה אלות.   מגיעים.    הפסקת ארוחת בוקר, סקירה גיאוגרפית על כל הפנורמה המרהיבה הנשקפת כל מלוא העין.  ומתחילים בגלישה לכיוון צפון.  חדי עין מצליחים לראות את החרמון המושלג מבעד לאובך הקל, ממשיכים.
אלות בשלכת ופרות מהורהרות
תצפית ממצפה אלות על צפון עמק הירדן
יד לזכרו של חן כינרתי שנפל בלבנון

גולשים לכיוון חורשת יעלה, חורשה של שיזפים עתיקים ומשורגים, אשר שמה, כך נאמר, קשור למיקומה של יעל, אשת חבר הקיני, בעת שקטעה את הקריירה הצבאית המרשימה של אדון סיסרא. גם פה יש מי שטועם ולועס,  ויש שנחים או מאזינים לדברי תורה.
חורשת יעלה
חורשת יעלה, כך במבט מבפנים

הערוצון החלקלק מוביל אותנו לאפיקו של נחל יבנאל השופע זרימה, בוצי בגדותיו, ומשופע בשיחים שהפכו לעצים ואנו צועדים בהם כבתוך מנהרה אפלולית.   עצירה נוספת מלווה בהסבר על תכונותיו של השיזף בעניין של ויסות היניקה אצל תינוקות וויסות הילודה אצל הולכי על ארבע למיניהם.
יורדים לכיוון נחל יבנאל, מימין, ממשיכי דרכו של הרבי נחמן והעדר הקטן
נחל יבנאל

חציית הנחל הופכת לעתים לחוויה קצת רטובה ובוצית לאחדים מאיתנו, אבל בסה"כ כל הסיפור אינו קשה במיוחד לאריות ותיקים שכמותנו.
חוצים את הנהר הגועש

הירידה לכיוון אפיק הירדן מוליכה אותנו סמוך לשרידיה של טחנת סוכר שהיתה גם טחנת קמח מאוחר יותר, לפני שהפכה לשרידים.   גלעד מרחיב שם את היריעה על אודות התוואי המשתנה של אפיק הירדן המוכתב ע"י הזרימה בעונות השונות, הצטברות של סחף ועוד גורמים.
פעם היתה כאן טחנת סוכר / קמח
הגשר הישן של בית זרע

חוצים את הגשר הישן שנבנה ע"י חברי בית זרע, משוטטים בינות לעצי התמר עד שמגיעים בסופו של דבר אל אום ג'וני, אתר ההתיישבות הראשון של דגניה, ושם אנחנו מתוודעים אל הסיפור ההיסטורי של דגניה וראשית התנועה הקיבוצית.  באותה הזדמנות אנחנו מתוודעים אל משפחתו הסודית של גלעד :  אשתו מיכל ובתו אוֹרי.  סוף סוף נחשפו גם הן.
אום ג'וני
אבו אוֹרי (וגם אמא שלה)

קצת סטטיסטיקה :  התחלנו ללכת בשעה 8:54 וסיימנו ב-16:20, הלכנו 10.9 ק"מ, נקודת הגובה הגבוהה ביותר היתה 295+ מ' מעל פני הים והנמוכה ביותר 213- מתחת לפני הים.

היה חביב ולא קשה, תענוג לפגוש את כולכם ואת גלעד.

כל התמונות שצילמתי נמצאות ב - https://picasaweb.google.com/avial111/2302#

כמה קטעי וידאו קצרים נמצאים  ב- https://picasaweb.google.com/avial111/yBcQa#


סרטון מושקע שצילם וערך איתן נמצא ב- http://www.youtube.com/watch?v=-MLk2vv6nMw&feature=g-upl&context=G201fd41AUAAAAAAAAAA    תודה איתן !


להתראות !



אבי