המשפחתיות חוגגת כשאנחנו מצטרפים לאוטובוס בצומת מסמיה (ראם, ראם) : משנה לשנה מתרבים הפרצופים המוכרים, ה"מתמידים" שאין זו שאלה עבורם האם מטיילים אלא רק באיזה חוג ועם מי. כשאני משיח עם חברים שאינם מטיילים ומספר להם על אסכולות או שביל ישראל, אני עושה זאת ביותר משמץ של גאווה. כת המטיילים היא כזו שגאווה להשתייך אליה. ובתוכם המטיילים במו רגליהם : אין לך גבוה מזה.
איתן מלוונו מימים ימימה בודק וסופר את הנפשות ומוודא שלא נוספו או נחסרו ומנחה את נהגנו היכן לעצור וללקט מצטרפים.
מתוודעים אל אלדד סרגוסטי, מדריכנו החדש שיחלוק, כך צפוי, את העונה עם גלעד בבילוי איתנו.
 |
| כל אחד והשריטות שלו |
עצירה מנהלתית בצומת דביר וקדימה, דרומה, באר שבע, שדה בוקר וכביש הגישה הצפוני לבסיס רמון, שם אנו יורדים ומתכוננים להליכה. עוד בזמן הנסיעה, אלדד מציג את עצמו ונותן מעין אקדמה ליום הצפוי לנו. המיקרופון באוטובוס אינו במיטבו, כך שאחוז מסויים מהטקסט הנאמר אכן מובן ונקלט, וחלק לא. לא נורא.
מזג אויר אביבי וצלול מבטיח הליכה נעימה ולא מיוזעת ואכן זה מה שקורה. עוזבים את הכביש האמור ומתקדמים מזרחה לכיוון הר ערקוב. מכיוון שנקודת ההתחלה היא כבר גבוהה, אין כאן טיפוס קשה. מטרים ספורים למעלה או למטה, חפיף למדי. עוצרים מדי פעם כדי לעיין במטבעות אבן קטנות שנוצרו, כך אלדד, ע"י מושבות חד-תאיים שהתאבנו או בצמחי מדבר המחכים למעט רטיבות כדי להיפתח ולהשיל את זרעיהם אל הקרקע הצחיחה וגם בסימני נבירה של דורבנים התרים אחרי מזון. בכמה מהכיפות המרכיבות את הר ערקוב אנו נתקלים בציורי סלע ומתעכבים על הסברות השונות בעניין הציורים, הבעייתיות בתיארוך ובפירוש שנותנים חוקרים שונים לציורים.
 |
| ציורי סלע בהר ערקוב, צילמה אראלה יואל |
לאורך המדרון הדרומי של ההר ובואדי הסמוך , ניתן להבחין בבורות מים חצובים ובסימני חקלאות עתיקה.
מתחילים לגלוש, מזרחה לכיוון נחל צין ועבדת, בדרך עוברים ליד גלי אבנים המסודרים בשורות ותוהים האם יש כאן עניין פולחני ? חקלאי ? ניקוז והפנייה של נגר-מים ? ואולי בית קברות ? מי יודע.
אלדד מרחיב בכל עצירה את הדיבור על השושלות הנבטיות לדורותיהן ואני מנצל את האתנחתאות לצילום.
למרגלות ההר אנו עוצרים במעין חלקה מגודרת עם חורשה מדברית וסועדים את ליבנו, איש בסנדביצ'ו ובירקות נלווים, ויש אפילו מי ששולף תרמוס עם קפה מהביל וקוביית שוקולד לקינוח. תענוג.
ממשיכים מעט צפונה כדי לראות את בורות רמליה המרשימים על צלעו המזרחית של הר ערקוב, זוחלים פנימה, מצלמים את הפטריות והשרכים הגדלים שם, וצוברים מעט אבק וקורים על כובעינו.
עוד כמה מאות מטרים מזרחה ואנחנו על הכביש המוליך לעבדת. לאכזבת אחדים, אלדד מחליט לשבור לכיוון האוטובוס הממתין בתחנת הדלק שלמרגלות העיר עבדת, ולוותר על החלק האחרון של הטיול, המפל שבדרך לעין מעריף ועין עבדת, על אף שמבחינת הזמן נראה שאפשר היה להספיק מבלי להיכנס לחושך.
נוסעים צפונה ועוצרים ליד רביבים כדי לחזות בשרידי בתי שימוש של קצינים תורכיים מראשית המאה העשרים.
עוד עצירה מנהלתית של ארטיקים ותחילת פיזורים בצומת דביר-להב, ויאללה, הביתה.
אפרופו העצירה הזאת יש גם ליבון בעיות והפקת לקחים עם אלדד, והבטחה שבפעם הבאה כבר יהיה יותר מאתגר. נקווה. שהרי באנו לעבוד, לא ? להתראות !
כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן,
התמונות שצילמה אראלה נמצאות כאן . תודה אראלה, גם על המצלמה,
התמונות שצילמה אמה נמצאות כאן , תודה אמה,
ואפילו וידאו נחמד שצילם איתן מלוונו הנאמן, נמצא כאן . תודה איתן.
